מדריכון למעמד התחתון
מאת: אוגוסט סטרינדברג
Auguste Strindberg lilla katekes for underklassen - August Strindberg

מהי הכלכלה?
מדע שהומצא בידי המעמד העליון כדי לנכס לעצמו את פרי עמלו של המעמד התחתון.

איך נקרא פרי עמלו של המעמד התחתון?
הוֹן

האם ייתכן קיומו של הון ללא עמל?
לא!
לכן על ההון להיות משרתה של העבודה ולא להפך. ערבי המוצא שק מלא מטבעות זהב במדבר מת בצמא. בעלי האחוזות בפְריוּלִי הם עניים משום שכל מנהלי החווֹת והפועלים החקלאיים שלהם עזבו ואין ידם משגת להעסיק פועלים שכירי יום.

בפריס התמוטטו בתי עסק רבים בעקבות שביתת החייטים והכריזו על פשיטת רגל.

כלכלני המעמד העליון טוענים שההון נצבר כתוצאה מעבודה - אבל הם נזהרים היטב מלציין מי עשה את העבודה. הם נותנים להבין שמדובר בעבודתם של בעלי ההון.

איך ההון מסוגל לשלוט בעבודה?
בעל ההון מחזיק בידיו את חסכונותיו של העובד, וזה בעצם ההון שברשותו. בכך מוֹנע בעל ההון מהעובד לשלוט בהון הזה.

ההון שולט בעבודה בעזרת הצבא הסר למרותו ובכך שהוא מחזיק ברשותו את אמצעי הקיום והייצור. מאחורי כל בורגני ניצב תמיד איש המִשמר הלאומי. והשביתות הגדולות מדוכאות ונשברות תמיד בכוח הזרוע.

באילו אמצעים העובדים יכולים להשתמש כדי להילחם נגד שלטון הדיכוי של ההון?
עד כה, באמצעים מעטים מאוד, כיוון שהשביתות הלגאליות מדוכאות בכוח הזרוע.

אבל הרי חייבים להיות אמצעים נוספים, לא?
כן, השביתה, אבל לכך דרוש הון.

איך העובד יכול להשיג את ההון הדרוש לו כדי לשבות?
באמצעות קואופרטיבים שיקטינו את העלויות; על ידי הקמת בנקים של העובדים שיעניקו הלוואות לשובתים.

האם זה יפתור את הבעיה?
לא. נדרשת גם הפקעת האדמות.

אבל זו הרי פגיעה בזכות הקניין הפרטי!
אין זה גרוע מהפקעות אחרות, דוגמת הפקעתן של אדמות ציבור לצורך בניית מסילת ברזל בידי משקיעים פרטיים. כל מה שאנו מבקשים היא הפקעה מאנשים פרטיים לצורכי הציבור ולטובתו.

מדוע מחירו של מוצר עולה דווקא בעת שהוא חסר?
כיוון שהסוחר מפיק רווח מאומללותם של האחרים.

כיצד מכוּנה התופעה הזאת במינוח השגור בפיהם של בני המעמד העליון?
"חוק ההיצע והביקוש".

סוציאליסט, ניהיליסט, רפובליקני - כל מה שמנוגד לריאקציונרים
אחרית דבר מאת ראובן מירן
אוגוסט סטרינדברג מוכר לכול כמחזאי, סופר, משורר ומסאי גדול, אך לא רבים מכירים את דעותיו החברתיות- פוליטיות.

סטרינדברג בן ה- 22 הושפע מאוד מהתקוממות הקומונה הפריזאית ב- 1871 וראה בה מאבק אלים בין המעמד העליון, המבקש לשמור על נכסיו, לבין המעמד התחתון, הדורש צדק אמיתי וזכות לקיום מכובד. זהו הבסיס הפוליטי של עמדותיו הרדיקליות הסוציאליסטיות- אנרכיסטיות כפי שהן באות לידי ביטוי בטקסט החריף הזה, שהמחבר מפגין בו נאמנות אך ורק לעצמו - לא למפלגה או לאידיאולוגיה ממוסדת כלשהי - אלא לעצמו בלבד, כידיד המעמד התחתון, תוך התעלמות מהאיבה הקשה וההתנגדות החריפה שעורר.

הגאון הזועף הזה, שחיפש ללא הרף מוצא לסערת רגשותיו, עזב את שוודיה מולדתו בקיץ 1883 ונסע עם משפחתו לצרפת. הוא התגורר באזור פוֹנטֶנבּלוֹ ולאחר מכן בפריז עצמה אך עד מהרה נקרא לשוב לשוודיה ולהתייצב שם לפני בית המשפט לאחר שהחלק הראשון של קובץ סיפוריו "להיות נשוי" 8 עורר שם סערת רוחות והוא הואשם בפגיעה בערכי הדת הנוצרית. על אף שזוכה, חזר סטרינדברג לצרפת ובלבו תחושות קשות של תסכול ומרירות על מה שעוללו לו המשטר המלוכני בשוודיה והחברה הבורגנית. במכתב לידידו הסופר והמחזאי הנורווגי יוֹנאס לִי (Lie)

כתב שבדעתו לפוצץ את ארמון המלכות בסטוקהולם על יושביו וצירף למכתבו תוכנית מפורטת לביצוע ההתנקשות והפיגוע. הרעיון הזה שרד כמובן על הנייר בלבד, אבל הרעיונות המהפכניים שניסרו בחלל האינטלקטואלי האירופי הקסימו את סטרינדברג ולא נתנו לו מנוח. החרדה האיומה שתקפה את החברה השמרנית המלוכנית לנוכח גל ההתנקשויות ששטף את רוסיה הצארית באותם ימים הפיחה תקווה בחוגי השמאל הרדיקלי באירופה המערבית. ב- 1881 , אחרי ההתנקשות המוצלחת בחייו של הצאר אלכסנדר השני האמינו אינטלקטואלים אירופים רבים שהחברה המושחתת, הנצלנית והרקובה עומדת לנפוח את נשמתה. סטרינדברג עצמו הצטרף לקבוצה של אינטלקטואלים שוודים שהגדירו עצמם ניהיליסטים.

אחד מחבריו לקבוצה, היילמאר בְּרַנְטינג, הקים אחר כך את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השוודית ואף שימש שלוש פעמים ראש ממשלה.

שהותו של סטרינדברג מחוץ לגבולות ארצו השפיעה במידה רבה על דעותיו הפוליטיות. בפריז, בז'נווה, בווינה ובברלין הייתה תחושה שהתבערה העולמית קרבה ובאה ובקרוב יקיץ הקץ על "הסֵדר הקיים". סטרינדברג הנלהב ממתין לבוא המהפכה. הוא נוסע מפריז לז'נווה, שם הוא מתקרב לתנועה האנרכיסטית העולמית, בא במגע עם חוגי המהפכנים שגלו מרוסיה לשווייץ וקורא בנאמנות את Le Revolte, המורד, ביטאון התנועה האנרכיסטית שיסד פיוטר קרופוטקין בשווייץ, מקום גלותו.

מושפע מן האווירה הכללית ומנטיות לבו, סטרינדברג עוסק בשאלה מהי חברה אידאלית. הוא נמשך לאוטופיות המדיניות הגדולות אך אינו מאמץ ולו אחת מהן. כבעל מזג קודר ומרדן ונפש קרועה שסתירות פנימיות עמוקות מטלטלות אותו בין קוטבי האהבה והשנאה, סטרינדברג מפתח תיאוריות חברתיות ופוליטיות אישיות מאוד - ולעתים לא מבוססות ואף נוגדות את דעותיו שלו עצמו... על פי אופיו הרגיש במידה קיצונית ומזגו הסוער הוא מהפכן, מוּנע בתחושה פנימית חזקה של צדק חברתי ופוליטי שחייב להיעשות - אך הרגש משתלט על היסוד התבוני והוא אינו מסוגל למחשבה לכידה ומתמידה ואף לא לעיון מעמיק בכתבי ההגות הסוציאליסטית והקומוניסטית. התוצאה: סתירות פנימיות רבות ואי-יציבות נפשית ואידֵאית.

האם הוא סוציאליסט? האם הוא אנרכיסט? האם הוא ניהיליסט? אין ספק שיש בו משהו מכל אלה, אבל אי אפשר למצוא לו "תווית" שתגדיר אותו במדויק. ב- 1880 , במכתב לידידו אֶדוַורד ברנדס, סטרינדברג מגדיר את עצמו "סוציאליסט, ניהיליסט, רפובליקני - כל מה שמנוגד לריאקציונרים." שנתיים לאחר מכן, בריאיון שהעניק לעיתונאי קלַאס רַייבּרג, הצהיר: "אני שונא פשרות. הלאה הסדר הקיים. מה שאני רוצה זה אנרכיזם!" ואילו ב- 1884 , בהקדמה לקובץ סיפוריו "להיות נשוי" )שבגינו הואשם בחילול קודשי הנצרות( כתב שהוא רואה עצמו סוציאליסט בדומה לכל האנשים הנאורים בתקופתו, ומדגיש שאינו רוצה שיתייחסו אליו כאל אנרכיסט. אבל שלוש שנים אחר כך, דעתו מִשתנה שוב והוא כותב לידידו הצייר קרל לַארסון: "כשדיברתי איתך לפני שנתיים על סוציאליזם, השבת בשלילה ואמרת: 'בלי סוציאליזם, עדיף אנרכיזם'. ובכן, הניסיון, הלימוד הבוחן והחיים עצמם הובילו אותי למסקנה הזאת ואני אנרכיסט."

עיון בנפתולי מחשבתו הפוליטית של סטרינדברג מראים שמדובר בתערובת של סוציאליזם, ניהיליזם ועקרונות בסיסיים מתורתו של ז' ז' רוּסוֹ - תפיסות שהובילו אותו להטות אוזן ולב למצבם של הפועלים החקלאים יותר מאשר למצבם של פועלי התעשייה. כמובן שהֶרכּב אוכלוסייתה של שוודיה בימיו השפיע עליו: רוב נתיני הממלכה עסקו בחקלאות, וסטרינדברג, בדומה לרוסו, סבר שקירבתו של החקלאי לטבע שומרת על איכותו האנושית בעוד פועל החרושת העירוני מושחת בידי הציוויליזציה.

במהלך שהותו בשווייץ ובעקבות מגעיו עם החוגים האנרכיסטיים והביקורים שערך בכמה משקים חקלאיים שיתופיים, פיתח סטרינדברג את מחשבתו החברתית וכתב כמה חיבורים חריפים נגד החברה בת-זמנו וביניהם מה שהכתיר בכותרת האירונית הקָטֶכיזם הקצר של אוגוסט סטרינדברג לשימוש המעמד התחתון וכן תשובות המעמד התחתון לאמירות החשובות ביותר של המעמד העליון. אך בעוד שהחיבור האחרון ראה אור בימי חייו, ה קטכיזם, שחובר ככל הנראה בין השנים 1884 ל- 1886 ועבר כמה עריכות בידי המחבר עצמו (וייתכן שגם בידי אחדים מידידיו), פורסם רק ב- 1913 , שנה לאחר מותו, בידי אותו מוציא לאור שדחה את כתב היד הזה ב- 1891 .

התבוננות בעולם שאנו חיים בו ובחינת החברה והתרבות שאנו מהווים חלק ממנה מעוררת את התחושה החזקה שלֵיחו של הטקסט הקצר הזה - על אף שאינו הומוגני ולעתים רווי סתירות פנימיות - לא נַס במשך כמעט מאה השנים שחלפו מאז פרסומו. נהפוך הוא, דומה שעוצמתו רק גברה והייתה לרלוונטית יותר למצבה של החברה המערבית הקפיטליסטית הניאו-ליברלית בימינו, זו שבה הולכים ומעמיקים הפערים בין המעמד "העליון" למעמד "התחתון". סטרינדברג עצמו, בלשונו החריפה והקיצונית, הגדיר את החיבור הזה במילים "הספר הזה הוא ספר הַתְססה ומטרתו לעורר את שנאת המעמד התחתון למעמד העליון." ואכן, דומה שהאש שבערה בנפשו המיוסרת של האמן המרדן הזה, שגילה רגישות עצומה ויחס לא מתפשר אל-מול תופעות של דיכוי, ניצול ואי צדק - יש בכוחה להצית ולהלהיט לבבות גם בימינו אלה.

נותר לנסות לברר את עמדתו הבעייתית של סטרינדברג, והשערורייתית במידה מסוימת, בעניין מעמדה של האישה בחברה וכלפי האישה בכלל. בשאלה חשובה זו בולטות במיוחד הסתירות הפנימיות בדעותיו ואי הלכידות הקיימת במחשבתו כפי שהוזכרה לעיל. בנושא זה מן הראוי לחפש את התשובות בשני צירים עיקריים: כללי ואישי. בין השנים 1850 ל- 1860 ניטש מאבק למען זכויות האישה בשוודיה ונעשו רפורמות; לראשונה בהיסטוריה הסקנדינווית הוענקו לנשים זכויות בתחומי הירושה והעבודה, זכויות שוות לאלה של הגברים. הרפורמות הללו שיפרו בעיקר את מעמדה של האישה הלא-נשואה. רק ב- 1874 זוכה גם האישה הנשואה, שעד אז הייתה נתונה עד אז למרותו הבלעדית של בעלה, לשיפור במעמדה כישות עצמאית בחברה ולפני החוק. הציר האישי מתקשר לביוגרפיה של סטרינדברג ולאישיותו המורכבת, ועשוי לשמש מפתח להבנת עמדותיו הלא-מתקבלות על הדעת.

סופרים סקנדינווים ידועי שם עסקו במעמדה של האישה בימיו של סטרינדברג. ב- 1879 פרסם הנורווגי איבסן את בית הבובות, מחזה שזכה להצלחה רבה גם בקרב חוגי הפמיניסטיות. סטרינדברג עצמו, בכתבים מוקדמים, בהתייחסו למאבקה של הסופרת ז'ורז' סאנד בצרפת, צידד באמנציפציה של האישה ויצא נגד "עבדות הנשים". עם זאת ולמרות הכול, עמדתו של סטרינדברג בנושא זה נותרה מעורפלת למדי. הוא עצמו העיד כי חבריו הסוציאליסטים ראו בהשקפותיו כלפי מעמדה של האישה - כפי שבאו לידי ביטוי בקובץ הסיפורים שלו "להיות נשוי" - השקפות ריאקציונריות, אף שלדעתו הוא ביטא דעות "מציאותיות ומתקדמות" ותקף רק קבוצה קטנה של נשים בעלות זכויות יתר המשתייכות למעמד העליון, המבקשות, בשם דרישת השוויון בין גברים לנשים, להשליט את האישה על הגבר...

כך או כך, לתפיסתו, האישה תשוחרר סופית רק כאשר תושמד החברה הנוכחית ותיכּון החברה העתידית הצודקת. באחד ממכתביו כתב שבעתיד, כאשר המדינה, החברה או אגודה כלשהי יטפלו בַּילדים, והנישואים ייערכו באורח חופשי יותר - תהיה האישה חופשייה וכך גם הגבר. המשמעות היא אפוא שלא את האישה תקף סטרינדברג אלא את החברה השמרנית-בורגנית המסלפת ומעוותת את דמותה ואת מקומה ואת יחסי הגומלין שלה עם הגבר. ההשקפה האוטופית-אידילית הזאת, שלפיה החיים מתנהלים בין מציאות קיומית עלובה ובין עולם עליון שמיימי טהור, אשר יתאחדו ויהיו לאחד ביום מן הימים, אופיינית לסטרינדברג.

על פי סטרינדברג בחברה העתידית יתקרב האדם אל הטבע ברוח הסוציאליזם האוטופי. תהיה זו חברה ללא מוסדות, והמבנה שלה ואופייה ייַתרו את דרישות האישה לשוויון כיוון שכל אחד ממרכיביה יזכה במלוא הזכויות שהוא זכאי להן מתוקף הטבע.

עוינותו של סטרינדברג הזועם והמתפרץ כלפי "האישה" התעצמה בעקבות הביקורת שהוטחה בו והוא התחפר בעמדותיו עד שהגיע לנקודת השקפה ריאקציונרית כמו זו של מבקריו השמרניים.

וכאן המקום לציין כמה פרטים הנוגעים לחייו האישיים. סטרינדברג, בן למשפחה בורגנית דלת אמצעים, היה בנם של אב קפדן ובעל דימוי עצמי עליון ושל אם שהשתייכה למעמד התחתון. היו לו נטיות פרנואידליות ובמהלך חייו נישא והתגרש שלוש פעמים. לעתים נתקף בתחושה שהוא נרדף בידי ארגון בינלאומי של נשים... תחושות מסוג זה, על רקע מאבקי שליטה בין המינים באות לידי ביטוי במחזותיו הידועים "האב" (1887), העלמה ז'ולי" (1888) ו"נוֹשים" (1888). "

על יחסו המורכב לעצמו ולעולם אפשר למצוא גם בקובצי מכתביו וביומניו האישיים. מטקסטים אלה נשקפת דמות דואבת, זועמת ומיוסרת, אישיות לא הרמונית באורח קיצוני; אדם שהוא רגיש מאוד לעוולות ולצביעות, ועולמו הפנימי מאוכלס בכעסים לא פתורים ותחושות עוינות נגד החברה שבה חי, נגד מולדתו, נגד העולם החיצוני. מיומניו וממכתביו עולה תחושה קשה ומתמשכת שהזינה את גאונותו ואת אומללותו גם יחד.

© כל הזכויות שמורות לנהר ספרים הוצאה לאור

מדריכון למעמד התחתון - אוגוסט סטרינדברג
Auguste Strindberg lilla katekes for underklassen - August Strindberg